חוקי חניה: שאלות ותשובות

לא, גם לא גלגל אחד, אלא אם המקום הוסדר לחניה על המדרכה.

התקנות אוסרות לעצור, להעמיד או להחנות רכב "כולו או חלק ממנו" על מדרכה:

"לא יעצור אדם רכב, לא יעמידנו, לא יחנהו ולא ישאירנו עומד, כולו או חלק ממנו, באחד המקומות המנויים להלן... (2א) על מדרכה, למעט במקום שהוסדר להעמדת רכב והחנייתו לפי חוק עזר... ובלבד שנותר מעבר להולכי רגל"

מדרכה היא החלק שמיועד להולכי רגל "בין אם נמצא במפלס אחד עם הכביש ובין אם לאו", כלומר גם מדרכה בלי מדרגה.

מתי כן מותר: כשיש תמרור 627 (מותרת החניה על המדרכה לרכב עד 2,200 ק"ג, "בהתאם למסומן ובלי לחסום את המעבר ברוחב סביר להולכי רגל ולכסא גלגלים"), או מקומות חניה שמסומנים על המדרכה (סימון 819).

תל אביב-יפו: חוק העזר אוסר גם הוא חניה "על מדרכה, למעט במקום שהוסדר להעמדת רכב וחנייתו לפי חוק עזר זה" (סעיף 6(ד)(2א)). העירייה רשאית לקבוע חלק ממדרכה לחניה, בתנאי שנשאר מעבר סביר להולכי רגל, והמקום יסומן בתמרור (סעיף 6א).

מקורות: תקנות התעבורה, תקנה 72(א)(2א) · תקנות התעבורה, תקנה 1, הגדרת "מדרכה" · לוח התמרורים, תמרור 627 · לוח התמרורים, סימון 819 · חוק עזר לתל אביב-יפו (העמדת רכב וחנייתו), סעיפים 6(ד)(2א) ו־6א

תלוי בסוג הדרך. בדרך בין־עירונית ראשית או אזורית: לא. בדרך עירונית: לא מצאנו איסור כללי, אבל חלים כל שאר הכללים.

לפי ההגדרה, שול הדרך הוא "השטח שאין לצדו מדרכה הסמוך לשפת הכביש, עד לרוחב של ארבעה מטרים או עד לקצה תעלת ניקוז". ההגדרה לא דורשת שהשול יהיה סלול, ולכן גם רצועת עפר צמודה לכביש היא בדרך כלל חלק מהשול.

• דרך שאיננה עירונית, שמסומנת בתמרור כדרך ראשית או אזורית: אסור לעצור, להעמיד או להחנות "על הכביש או על שולי הדרך". יש חריגים, למשל העלאת נוסעים או הורדתם בשולי הדרך, ורכב שהתקלקל (תקנה 69(א), (ב), (ה)).
• דרך מהירה: אסורה עצירה וחניה בכל מקום בין הגדרות של רצועת הדרך, אלא אם סומן אחרת (תקנה 69(ג)).
• בכל דרך: אסור לחנות בכביש, "לרבות שולי הדרך", כשבכיוון הנסיעה יש נתיב אחד בלבד עם קו הפרדה רציף (תקנה 72(א)(9)), ואסור לחנות באופן שמפריע לתנועה או מסתיר תמרור (תקנה 71).
• אם רצועת העפר משמשת כמדרכה, חל עליה איסור החניה על מדרכה (ראו השאלה על גלגל על המדרכה).

שטח שנמצא יותר מ־4 מטרים מהכביש, או מגרש פרטי או ציבורי שאינו חלק מהדרך: לא מצאנו במקורות האלה תשובה. ייתכן שחלים עליו חוק העזר של העירייה או הוראות בעל הקרקע.

מקורות: תקנות התעבורה, תקנה 1, הגדרת "שול הדרך" · תקנות התעבורה, תקנה 69 · תקנות התעבורה, תקנה 72(א)(9) · תקנות התעבורה, תקנה 71

לא מצאנו בתקנות חובה לחנות צמוד לרכב אחר.

מה שכן כתוב:

• כשמקומות החניה מסומנים בצבע לבן, "החניה במקום תהיה רק בתחומי השטח המסומן" (סימון 819). כלומר, חונים בתוך המשבצת.
• חונים במקביל לשפת הכביש, לא יותר מ־40 ס"מ ממנה (תקנה 75).
• אסור לחנות באופן שמפריע או מעכב את התנועה (תקנה 71).

תל אביב-יפו: גם חוק העזר דורש לחנות "בתוך אחד מהשטחים המסומנים בקווי צבע", אם יש כאלה (סעיף 6(ב)(2)), ולא מחייב לחנות צמוד לרכב אחר.

מקורות: לוח התמרורים, סימון 819 · תקנות התעבורה, תקנה 75 · תקנות התעבורה, תקנה 71 · חוק עזר לתל אביב-יפו (העמדת רכב וחנייתו), סעיף 6(ב)

עד 40 ס"מ.

"העוצר, המעמיד או המחנה רכב בכביש... יעמידנו בקו מקביל לשפת הכביש, בין אם יש בו אבני שפה ובין אם לאו, כשהגלגלים הקרובים לאבני השפה או לשפת הכביש הם במרחק של לא יותר מארבעים ס״מ מהם, זולת אם התירה רשות התימרור המקומית באותו כביש חניה זוויתית וסימנה אותו לצורך זה."

תל אביב-יפו: אותו כלל מופיע גם בחוק העזר (סעיף 6(ב1)).

מקורות: תקנות התעבורה, תקנה 75 · חוק עזר לתל אביב-יפו (העמדת רכב וחנייתו), סעיף 6(ב1)

לא בתוך הצומת, ולא בתחום 12 מטר ממנו, אלא אם סומן שמותר.

"(3) בתוך צומת או בתחום שנים עשר מטר ממנו, פרט לקטע שסימנה רשות תימרור, בתמרור או בסימון על אבני השפה, שמותר לחנות בו"

צומת מוגדר כ"השטח המתהווה על ידי פגישתם של שני כבישים או יותר והמוגבל על ידי קווי שפות הכבישים או אבני השפה של אותם כבישים או על ידי הארכתם המדומה".

לפי לוח התמרורים, תמרורי החניה 626 ו־627 חלים "עד לצומת הקרוב, אלא אם כן סומנו אבני השפה בצומת ואחריו בתמרור 817" (כחול לבן). כלומר, כחול לבן שמגיע עד הצומת הוא סימון שמתיר לחנות שם.

תל אביב-יפו: אותו איסור בחוק העזר (סעיף 6(ד)(3)).

ירושלים (לא אומת): לפי דף סעיפי העבירה של העירייה, חניה בתוך צומת או בתחום 12 מטר ממנו היא עבירה לפי סעיף 5(ו)(3) לחוק העזר.

מקורות: תקנות התעבורה, תקנה 72(א)(3) · תקנות התעבורה, תקנה 1, הגדרת "צומת" · לוח התמרורים, תמרורים 626 ו־627 · חוק עזר לתל אביב-יפו (העמדת רכב וחנייתו), סעיף 6(ד)(3)

לא מצאנו כלל נפרד לכיכר. לדעתנו חל הכלל של צומת: לא בתוך הכיכר ולא בתחום 12 מטר ממנה.

בתקנות אין הגדרה של "כיכר". המונח "מעגל תנועה" מופיע בתקנות רק בכללי זכות הקדימה בצומת (תקנה 64(ז)). צומת מוגדר כשטח שנוצר מפגישה של שני כבישים או יותר, וכיכר היא מקום שבו כבישים נפגשים. לכן, לפי ההבנה שלנו, חל עליה האיסור של צומת (תקנה 72(א)(3)). זו פרשנות שלנו ולא ציטוט, וכדאי לוודא מול העירייה.

מקורות: תקנות התעבורה, תקנה 72(א)(3) · תקנות התעבורה, תקנה 1, הגדרת "צומת" · תקנות התעבורה, תקנה 64(ז)

לא בתוך המעבר, ולא בתחום 12 מטר לפניו.

"(6) בתוך מעבר חציה או בתחום שנים עשר מטר לפניו"

התקנה מדברת על 12 מטר לפני המעבר. לא מצאנו בתקנה הזו מרחק מינימלי אחרי המעבר. אבל הרבה מעברי חציה נמצאים ליד צומת, ואז חל גם האיסור של 12 מטר מהצומת. בנוסף, אסור לחנות באופן שמסתיר תמרור או מפריע לתנועה (תקנה 71).

תל אביב-יפו: אותו איסור בחוק העזר (סעיף 6(ד)(6)).

ירושלים (לא אומת): לפי דף סעיפי העבירה של העירייה, חניה בתוך מעבר חציה או בתחום 12 מטר לפניו היא עבירה לפי סעיף 5(ו)(6) לחוק העזר.

מקורות: תקנות התעבורה, תקנה 72(א)(6) · תקנות התעבורה, תקנה 71 · חוק עזר לתל אביב-יפו (העמדת רכב וחנייתו), סעיף 6(ד)(6)

בתקנות הארציות כבר אין כלל כזה. כלל כזה יכול להופיע בחוק העזר של העירייה. למשל בתל אביב-יפו: לא בתחום 2 מטר מהברז, כשהתחום מסומן.

בתל אביב-יפו: אסור בתחום 2 מטר מברז כיבוי, כשהתחום מסומן.

בירושלים (לא אומת): לפי דף סעיפי העבירה של העירייה, אסור בתחום 2 מטר מברז כיבוי, כשהתחום מסומן.

בתקנות התעבורה, הפסקה בתקנה 72(א) שעסקה בזה (פסקה 5) נמחקה, והיא מופיעה היום ריקה.

בחוק חניה לנכים עדיין כתוב שגם בעל תג נכה לא רשאי לחנות "בתחום שני מטרים מברז כיבוי (הידרנט) כאשר התחום מסומן בסימון על המדרכה או על שולי הכביש או על שניהם".

תל אביב-יפו: חוק העזר אוסר להעמיד או להחנות "בתחום שני מטרים מברז כיבוי (הידרנט), כאשר התחום מסומן בסימון על המדרכה או על שולי הכביש או על שניהם" (סעיף 6(ד)(5)).

ירושלים (לא אומת): לפי דף סעיפי העבירה של העירייה, חניה "בתחום 2 מטרים מברז כיבוי" היא עבירה לפי סעיף 5(ו)(5) לחוק העזר.

בעיר אחרת, בדקו את חוק העזר שלה לחניה ("העמדת רכב וחנייתו"). בכל מקרה, אסור לחנות באופן שמפריע לתנועה (תקנה 71).

מקורות: תקנות התעבורה, תקנה 72(א)(5) (נמחקה) · חוק חניה לנכים, סעיף 3(6) · תקנות התעבורה, תקנה 71 · חוק עזר לתל אביב-יפו (העמדת רכב וחנייתו), סעיף 6(ד)(5)

אדם פרטי לא רשאי להציב תמרור. רק רשות התימרור המקומית (בדרך כלל העירייה) קובעת הסדרי חניה ברחוב.

• "לא יציב אדם ולא יסמן על פני דרך או בקרבתה תמרור או כל סימן, אות או ציון הדומים לתמרור, אלא בהתאם להוראות תקנות אלה" (תקנה 147(ב)). מותר להשתמש רק בתמרורים שבלוח התמרורים (תקנה 147(א)).
• מי שמוסמכת לקבוע, להציב, לשנות, "להסיר או למחוק" הסדרי תנועה בדרך היא רשות התימרור המקומית, אחרי התייעצות עם המשטרה ועם מהנדס תנועה (תקנה 18(א)).
• מי שקיבל דוח בגלל תמרור, יכול להתגונן אם יוכיח שהתמרור "הוצב, סומן או נקבע שלא כדין" (תקנה 22(א)).
• מקום חניה שמוקצה כחוק לרכב מסוים נראה כמו תמרור רשמי, למשל תמרור 437 (חניית נכה) עם תמרור 439 מתחתיו, שבו כתוב מספר הרכב. לפי חוק חניה לנכים, העירייה מקצה מקום כזה לנכה ליד ביתו ומציבה את התמרור על חשבונה (סעיף 4ד).

איך בודקים: פונים לעירייה (מוקד 106 ברוב הערים) ושואלים אם רשות התימרור המקומית הציבה את השלט, או אישרה את ההסדר.

האם העירייה יכולה להוריד שלט שתלוי על הבית הפרטי: לא מצאנו במקורות האלה סעיף שמסמיך במפורש את העירייה להוריד שלט מקיר של בית פרטי. מה שכן ברור מהתקנות: השלט אסור, ואין לו תוקף של תמרור. כדאי לדווח לעירייה ולשאול מה היא עושה במקרה כזה.

תל אביב-יפו: לפי חוק העזר, ראש העירייה רשאי לציין על תמרור את מספרי הרכב שמותר להם לחנות במקום חניה מסוים, ואז אסור לרכב אחר לחנות שם (הסעיף "ריתוק רכב למקום חניה"). כלומר, הקצאה כזו נעשית בתמרור של העירייה ולא בשלט של התושב.

מקורות: תקנות התעבורה, תקנה 147 · תקנות התעבורה, תקנה 18(א) · תקנות התעבורה, תקנה 22(א) · לוח התמרורים, תמרורים 437 ו־439 · חוק חניה לנכים, סעיף 4ד · חוק עזר לתל אביב-יפו (העמדת רכב וחנייתו), "ריתוק רכב למקום חניה"

כחול לבן אומר שהחניה שם בתשלום. את הימים והשעות כותבים על תמרור, שלא חייב להיות בתחילת הרחוב.

• לפי לוח התמרורים, אבני שפה צבועות לסירוגין בכחול (סימון 817) פירושן: "החנייה מותרת בתשלום על הכביש שליד אבני השפה או על המדרכה על פי הוראות תמרור 439 בצמוד ומתחת לתמרורים 626 או 627".
• פקודת התעבורה קובעת שעירייה יכולה לגבות תשלום על חניה ברחוב רק "אם כן אבני השפה בדרך סומנו לסירוגין בצבע כחול" (סעיף 77(א)(2)). יש חריגים מסוימים, למשל אבן שפה מעוצבת או עמדת תשלום ליד כל מקום. במקרים האלה צריך תמרורים לאורך הרחוב, במרחק של לא יותר מ־60 מטר זה מזה (תקנה 19ב).

אם לא מצאתם תמרור, חפשו לאורך הרחוב ובצמתים הסמוכים. אפשר לבדוק גם באפליקציית התשלום או בעירייה. לא מצאנו כלל שאומר שבלי תמרור בתחילת הרחוב החניה בחינם.

תל אביב-יפו: לפי חוק העזר, כשלא צוינו מועדים על התמרור, משלמים בימי חול בין 9:00 ל־19:00, ובערבי שבת וחג בין 9:00 ל־13:00 (סעיף 3(ב)). בדקו תמיד את התמרור במקום, ואת ההנחות לתושבים.

מקורות: לוח התמרורים, סימון 817 · פקודת התעבורה, סעיף 77(א)(2) · תקנות התעבורה, תקנה 19ב · חוק עזר לתל אביב-יפו (העמדת רכב וחנייתו), סעיף 3(ב)

בלוח התמרורים אין סימון של אבני שפה בלבן בלבד, ולכן לא מצאנו לזה משמעות רשמית.

הסימונים הלבנים שכן מופיעים בלוח:

• שחור-לבן על אבני השפה (816): "להבלטה והדגשה של מדרכות, מפרדות ואיי תנועה בנויים". זה לא סימון של חניה או של איסור חניה.
• קווים לבנים על הכביש שמסמנים מקומות חניה (819): מותר לחנות רק בתוך השטח המסומן.
• שטח שמסומן בלבן כאסור לחניה (820): "אסורה חניה בתוך השטח המסומן".

כשאין סימון שאוסר או שמחייב תשלום, חלים הכללים הרגילים (מרחק מצומת וממעבר חציה, וכו') והתמרורים שבמקום.

מקורות: לוח התמרורים, סימונים 816–820

• אדום-לבן (818): "אסורה כל עצירה או חניה של רכב בכביש שליד אבני השפה, אלא אם הדבר דרוש למילוי הוראות כל דין". מונית רשאית לעצור שם כדי להעלות או להוריד נוסע בדרך עירונית, אבל לא בתחום תחנת אוטובוס (תקנה 76(ב)).
• אדום-צהוב (511–513): מקום עצירה לסוג רכב מסוים, למשל אוטובוס או מונית. "אסורה עצירה, למעט סוג הרכב שעצירתו הותרה על ידי תמרור לשם העלאה והורדת נוסעים בלבד".

מקורות: לוח התמרורים, סימון 818 · לוח התמרורים, סימונים 511–513 · תקנות התעבורה, תקנה 76(ב)

לא. אסור אפילו לעצור, ולא משנה אם הנהג נשאר ברכב.

"(12) בנתיב שיועד לתחבורה ציבורית ובתחום תחנת אוטובוסים המוגדרת על ידי סימון על פני כביש, ובאין סימון כאמור – בתוך עשרים מטר לפני תמרור "תחנת אוטובוסים" ועשרים מטר אחריו, בשני צדי הדרך; ובלבד שמותר לעצור או להעמיד או להחנות רכב בצד הדרך שממול... אם רוחב הכביש באותו מקום הוא שנים עשר מטר או יותר"

• תקנה 72(א) אוסרת במקומות האלה גם עצירה, לא רק חניה.
• ההגדרה של חניה כוללת מצב שבו הנהג ברכב: "העמדת רכב לזמן כל שהוא... בין שיש ברכב נהג או אנשים או מטען ובין שאין".
• חריג: בשבתות ובחגים מותר לחנות בתחנה אם יש בה תמרור 439 שמתיר את זה (תקנה 72(ד)).

תל אביב-יפו: אותו איסור בחוק העזר (סעיף 6(ד)(12)).

מקורות: תקנות התעבורה, תקנה 72(א)(12), 72(ד) · תקנות התעבורה, תקנה 1, הגדרת "חניה" · לוח התמרורים, תמרור 505 · חוק עזר לתל אביב-יפו (העמדת רכב וחנייתו), סעיף 6(ד)(12)

לא, אלא אם יש לכם תג נכה תקף והרכב משמש את הנכה.

• תמרור 437 פירושו "חנייה בלעדית לרכב של נכה הנושא תג נכה מקורי תקף, בעת שהרכב משמש את הנכה שלו ניתן התג".
• תקנה 72(א)(16) אוסרת לעצור, להעמיד או להחנות "ליד תמרור 437 בניגוד להוראות התמרור". אם יש מתחתיו תמרור 439 עם פרטי רכב מסוים, רק הרכב הזה רשאי. אם צוינו ימים או שעות, האיסור חל רק בהם.
• לפי ההגדרה, גם כשהנהג נשאר ברכב זו חניה ("בין שיש ברכב נהג... ובין שאין").

מקורות: תקנות התעבורה, תקנה 72(א)(16) · תקנות התעבורה, תקנה 1, הגדרת "חניה" · לוח התמרורים, תמרור 437

תלוי בתמרור או במקום.

• העלאה או הורדה של אנשים "מיד, בלי הפסקות" היא לא חניה לפי ההגדרה. לכן, ליד תמרור 432 ("אסורה חניית רכב") מותר לעצור כדי להוריד נוסע.
• ליד תמרור 433 ("אסורה כל עצירה וחניה") ובאבני שפה אדום-לבן אסורה גם עצירה.
• ברוב המקומות שבתקנה 72(א) (צומת, מעבר חציה, תחנת אוטובוס ועוד) אסורה גם עצירה. מותר לעצור כדי להעלות או להוריד נוסעים בכניסה לחניה (72(א)(4)) ובתחנת מוניות (72(א)(14)).

מקורות: תקנות התעבורה, תקנה 1, הגדרת "חניה" · לוח התמרורים, תמרורים 432 ו־433 · תקנות התעבורה, תקנה 72(א)

לא, אבל מותר לעצור שם כדי להעלות או להוריד נוסעים.

"(4) במקום כניסה לשטח המיועד לכלי רכב, פרט להעלאת נוסעים והורדתם"

מקורות: תקנות התעבורה, תקנה 72(א)(4) · חוק עזר לתל אביב-יפו (העמדת רכב וחנייתו), סעיף 6(ד)(4)

• חניה כפולה: אסור לעצור או לחנות "בצד רכב אחר העומד או חונה בצדה של הדרך" (72(א)(10)).
• צד שמאל: אסור, אלא אם הכביש חד־סטרי. כביש שהוא חלק מדרך עם שטח הפרדה באמצע לא נחשב חד־סטרי לעניין הזה (72(א)(1)).

ירושלים (לא אומת): לפי מדיניות האכיפה של העירייה, חניה כפולה היא עבירה לפי סעיף 5(ו)(10) לחוק העזר.

מקורות: תקנות התעבורה, תקנה 72(א)(1), (10) · חוק עזר לתל אביב-יפו (העמדת רכב וחנייתו), סעיף 6(ד)(1), (10)

רק כשכל התנאים בחוק מתקיימים, ולא בכל מקום.

לפי חוק חניה לנכים, נכה (או מי שנוהג בשבילו) רשאי להחנות רכב עם תג נכה במקום שאסור בו לחנות, אם כל אלה מתקיימים: אין בסמוך חניית נכים פנויה; אין בסמוך מקום אחר שמותר לחנות בו; החניה לא מסכנת ולא חוסמת מעבר להולכי רגל, לעגלות ילדים ולכסאות גלגלים; והיא לא מפריעה ממש לתנועה (סעיף 2).

ההיתר לא חל, למשל, בתוך צומת או בתחום 12 מטר ממנו, בכניסה לחניה, בתוך מעבר חציה או בתחום 12 מטר לפניו, בתחנת אוטובוס או מוניות, בתחום 2 מטר מברז כיבוי מסומן, בחניה כפולה, ובחניה שמוקצית לרכב של נכה אחר (סעיף 3).

מקורות: חוק חניה לנכים, סעיף 2 · חוק חניה לנכים, סעיף 3